לרוקן את הריקות

(מצאתי את המסמך הארוך מדי הזה, שיצרתי בשנת 2016, ולמיטב זכרוני לא פרסמתי בשום מקום. נדמה לי שמסמך זה מסמן שיא מסויים בתרגול הרוחני שלי, ותחילת מסע אולי יותר נפשי, אם אני מבין את המונחים רוח ונפש בכלל. אי-אז הגעתי הכי רחוק שהגות מילולית יכולה להביא אותי, ונדמה שבמסמך הזה כמו ניסיתי לאסוף ולשים את על הדף את כל מה שאני יודע. "יודע". יש פה הרבה חכמה (בעיקר בודהיסטית), ולמרות שעברו ארבע שנים מאז, אין לי כל-כך "חכמה" חדשה להוסיף. אם כבר, למרות שלמדתי מאז קצת לדבר חכמה גם בשפת התרבות היהודית, רק החסרתי חכמה למרבה השמחה.
אני כן מכיר יותר מקרוב את את אי-הודאות ואת הההתעלות – לא מחיי היום-יום, אלא אל חיי היום-יום. לשבת עם פחד כאילו כרית המדיטציה היא רפסודה שנסחפת ללב-ים. לשבת בתרגול שהוא פשוט ותמים כמו הסירה הריקה שמסופר עליה כאן, וחמקמק וקל וצבעוני כמו בועת סבון. על כל אלו למיטב ידיעתי לא כתבתי, לא תפסתי שום דבר מזה במילים, ואולי לעולם לא אתפוס. אולי גם למדתי יותר את המשמעות של תורה שבעל-פה, של לדבר כל פעם מחדש ומאפס את אותו הדבר, בלי פיגומים של הוגים אחרים ומחשבות אחרות. אני מסתכל כאן בבלוג ורואה שהמעט שכתבתי מאז 2016 יותר פיוטי, יותר מחפש את הרווח שבין הדברים. "מילים שרק יהוו קו מתאר לשפה", כמו שמבקשת אתי הילסום. אולי יהיה נחמד לחזור לזה. לזרוק מדי פעם רשת, בתקווה לתפוס כלום.)
להמשיך לקרוא

חלון נפתח

חלון נפתח. אור נכנס דרכו. מה יש בחוץ. יופי וכיעור. טוב ורע. שמחה וסבל. דברים זזים שם בחוץ, בעולם. אינספור חלונות נפתחים אל העולם. מעט מעבירים תמונה וקול, רגשות ומחשבות, עושר עושר של חוויה. הרוב פשוטים יותר, הרבה יותר, יודעים בקושי רעב ושובע, חום וקור. כל חלון, גם הפשוט ביותר, גם זה שהוא לא יותר מסדק קטן, יקר מציאות. עוד מהעולם פנימה. עוד. עוד מגע. עוד לצאת החוצה. לפגוש. להמשיך לקרוא

ככה ככה

"מי שדפק את בוהנו בפינה – לא חסר דבר."
(לא פתגם סיני עתיק)

הבודהה, כמו עוגיפלצת, היה פונה לעצמו בגוף שלישי. אחד השמות שנתן לעצמו היה Tathāgata. אפשר לחבר את ה"אה" באמצע המילה לכל אחת משתי המילים שמרכיבות אותה. Tathā gata כלומר "כך חלף", או לחליפין Tathā agata, מה שמייצר שלילה של המילה השנייה והופך את הצירוף ל-"כך שב". זה וגם זה, לא זה ולא זה. או פשוט "כך". להמשיך לקרוא

העקדה ניתנה לעיוורים

אדיפוס נקרא על שם הנכות שנגרמה לו בידי לאיוס אביו, שעקד אותו ושלח אותו בידי רועה צאן למות ביער. לאיוס עושה זאת כי האלים מודיעים לו שבנו יהרוג אותו ויקח את אשתו. לאחר-מכן, אדיפוס, שגדל כבנו של מלך אחר בעיר אחרת, למד שהוא עתיד להרוג את אביו ולהתחתן עם אימו, אז הוא בורח ממי שהוא מחשיב להוריו. בדרך הוא הורג בלי דעת את אביו מולידו, עונה על חידתו המפורסמת של הספינקס על היצור שהולך על ארבע ואז שתיים ואז שלוש וזוכה במלוכה. אדיפוס, הנכה בגופו ובשמו, פותר את החידה, אבל בבירור לא מבין את המסר שלה. הוא הופך למלך במקום אביו, הופך ללא-יודעין לבעל לאמו ואב לאחיו, ומביא קללה על עירו. להמשיך לקרוא

הגוף החולף אל החופש

מהו החופש אותו מחפשים המבקשים הרוחניים? מהו הבית אליו הם מתגעגעים, ממנו הוגלו?

לא יכולנו לשאוף לשם, להיות "חולי בית" כמו שאומרים באנגלית, אם לא היה לנו זכרון, חלק מהבית איתנו. כל הצידה שלנו לדרך, כל מה שיש לנו בעולם, ארוז בתוך הגוף הזה. גם המזכרות מהמולדת, גם המפה והדרך חזרה.

להמשיך לקרוא

אלוהים כמספר סיפורים

למה בברית בין הבתרים, עם ההבטחה חייב אלוהים לספר לאברהם על גלות מצריים? אלוהים כמו אומר לאברהם שבשביל שההבטחה תהייה שווה משהו זה לא יכול לבוא בקלות. כן, יש מספיק עמים שהתרבו ותפסו ארצות (אפילו מזרעו של אברהם) אבל בשביל ליצור עם מיוחד מזרעו של יעקב, עם זהות שתחזיק אלפי שנים, צריך קצת יותר. להמשיך לקרוא

הקפה שאתה לא שותה והשבת שאתה לא שומר

אדם נכנס למסעדה ומבקש קפה בלי חלב. המלצר מסרב לו בנימוס, ומסביר שהם כשרים בשרית ולכן לא מחזיקים חלב אלא רק חלב סויה, ולכן הוא לא יכול להציע קפה בלי חלב, אלא רק קפה בלי חלב סויה.

המקור בלעז מדבר על "קופי ווית'אווט קרים" ו-"קופי ווית'אאוט מילק", והוא מטריד פילוסופים וסוציולוגים ויכול ללמד אותנו רבות על האשליה של חופש הבחירה.

אבל התרגום לעברית לא רק חושף את פערי תרבות הקפה בינינו לבינם, אלא גם את הנושא שרציתי לעסוק בו. העובדה שכולנו בישראל חילונים אורתודוקסים. להמשיך לקרוא

זהירות מהמרווח | mind the gap

האם ראיתם פעם אנימטור קלאסי בעבודתו? על שולחן האור הוא עורם דפים לבנים חלקים, מצייר על הראשון שבהם, מעביר אותו הלאה, מצייר על השני, בעודו מדפדף בין הראשון לשני, לראות את התנועה נוצרת. אחריו יבוא הדף השלישי, עליו יצייר האנימטור בעודו אוחז את השניים הקודמים. קדימה אחורה קדימה אחורה, כל הזמן בודק האם בין הציורים שלו נוצרת תנועה.

וכאן המהות. כל ציור בפני עצמו הוא רק ציור. התנועה לא מתקיימת באף אחד מהם, אלא ביניהם. רק בבין, במרווח, בחלל שבין ציור לציור, נוצרת התנועה. להמשיך לקרוא

מה שיש לי להציע | צ'ארלי קאופמן

זוהי גרסה מתורגמת מקוצרת וערוכה של הרצאה שערך צ'ארלי קאופמן על תסריטאות. היא עוסקת מעט מאוד בתסריטאות והרבה במה זה להיות בן-אדם, בחברה של ימינו, וביצירה. היו יותר דיבורים על תסריטאות ובכלל בהרצאה המקורית אותה ניתן לקרוא ולשמוע כאן.

תודה. אני מאוד שמח להיות כאן.

לפחות זה מה שאני מספר לעצמי. להמשיך לקרוא

על דטרמיניזם ורצון חופשי | ארווין שרדינגר

קטע זה מופיע כאפילוג של ספר קצר בשם "מה הם החיים" משנת 1944 שכתב ארווין שרדינגר, חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד מאבות מכניקת הקוונטים. הספר מעמיק בבסיס הפיזיקלי לתופעת החיים והשפיע רבות על המחקר בתחום, כולל ביסוס תאורטי והשראה לגילוי מבנה ה-DNA. האפילוג תורגם מהמקור האנגלי.

אפילוג – על דטרמיניזם ורצון חופשי

כפרס על המאמץ הרציני שלקחתי על עצמי ללא מורא וללא משוא פנים לברר את הפן המדעי של בעיית החיים, אני מבקש להוסיף את נקודת מבטי, הסובייקטיבית כמתבקש וכהכרח, לגבי ההשלכות הפילוסופיות. להמשיך לקרוא