מה שיש לי להציע | צ'ארלי קאופמן

זוהי גרסה מתורגמת מקוצרת וערוכה של הרצאה שערך צ'ארלי קאופמן על תסריטאות. היא עוסקת מעט מאוד בתסריטאות והרבה במה זה להיות בן-אדם, בחברה של ימינו, וביצירה. היו יותר דיבורים על תסריטאות ובכלל בהרצאה המקורית אותה ניתן לקרוא ולשמוע כאן.

תודה. אני מאוד שמח להיות כאן.

לפחות זה מה שאני מספר לעצמי. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על דטרמיניזם ורצון חופשי | ארווין שרדינגר

קטע זה מופיע כאפילוג בסופו של ספר קצר בשם "מה הם החיים" משנת 1944 שכתב ארווין שרדינגר, חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד מאבות מכניקת הקוונטים. הספר מעמיק בבסיס הפיזיקלי לתופעת החיים והשפיע רבות על המחקר בתחום, כולל ביסוס תיאורטי והשראה לגילוי מבנה ה-DNA. האפילוג תורגם מהמקור האנגלי.

אפילוג – על דטרמיניזם ורצון חופשי

כפרס על המאמץ הרציני שלקחתי על עצמי ללא מורא וללא משוא פנים לברר את הפן המדעי של בעיית החיים, אני מבקש להוסיף את נקודת מבטי, הסובייקטיבית כמתבקש וכהכרח, לגבי ההשלכות הפילוסופיות. להמשיך לקרוא

לשאול את השאלה הנכונה

מן הסודיות, המאפילה על כל העמוק והמשמעותי, צומחת השגיאה הטיפוסית שעל פיה כל המסתורי הוא חשוב והכרחי. (גיאורג זימל)

'אֱמוּנָה' – הְַמְצָאָה נָאָה 
אוֹמְרִים לִי אֲנָשִׁים –
אַך מִיקְרוֹסְקוֹפִּים עֲדִיפִים
בְּמִקְרִים קָשִׁים. (אמילי דיקנסון)

להמשיך לקרוא

הלב והעוגייה

נתקלתי לא מזמן בשירה של רחל "מנגד". השיר הידהד לי סיפור מתוך סיפור של הרבי נחמן על הלב והמעיין. דרך שניהם הייתה לי תחושה שאפשר למצוא מבט חולף מזווית העין על כמיהה, ויחד הם הובילו אותי לאחד המשלים של עוגיפצלת, יצור שכולו כמיהה אחת גדולה. הטקסט הצליח לסיים את עצמו דווקא בביקור אצל הקוסם מארץ עוץ, ספר שעוסק דווקא בכמיהה שאינה במקומה. להמשיך לקרוא

קערת האורז של הבודהה

מסופר על הבודהה שממש לפני שזכה להתעורר הוא זכה למשהו חשוב בהרבה – קערת אורז. הבודהה המסכן, שעזב את חיי הפאר בארמון וניסה יותר מדי ברצינות את דרך ההתנזרות, כמעט והרג את עצמו כאשר התעלף מרוב רעב ותשישות בזמן שרחץ בנהר. רק לאחר שהבין שזו לא הדרך והרשה לעצמו לאכול קערת אורז בחלב מתוק, ולא רק אגוז אחד ביום, היה לו את הכוח לשבת במדיטציה, להלחם נגד כל השדים והתעתועים, לשבור את הכלא של העצמי, ולהתעורר. להמשיך לקרוא

אוקיי

יש רגע, אחד האהובים עלי בתולדות הקולנוע, ממש לקראת הסוף של "שמש נצחית בראש צלול". ג'ואל וקלמנטיין כבר יודעים הכל, יודעים שהם כבר פעם אחת אהבו והתרגלו וסלדו ונפרדו, יודעים את הסוף עוד לפני שהייתה להם הזדמנות להתחיל. הם אומרים אוקיי. הם מחליטים לנסות.

(קישור, למי שרוצה להיזכר)

נדמה שזו הבחירה שלנו בחיים בני-החלוף שלנו: לדעת מההתחלה את הסוף, לדעת מההתחלה שיהיה סוף – ולהגיד "בסדר". להמשיך לקרוא

ידיים גדולות וחזקות

 יש סיפור קצת מוזר, לפחות אם לא מבינים את ההקשר שלו, שמסופר על המורה אג'אן צ'ה. מאחר ואין גרסה רשמית של הסיפור, אני אוסיף עכשיו נוסח משלי, שונה קצת:

מחפשי אמת מרחבי העולם היו עולים לרגל למנזר של אג'אן צ'ה. הם חיפשו ללמוד מהמאסטר את חכמת הבודהה, לשבת בשתיקה לצידו, ובעיקר לקבל השראה מחכמתו הבהירה, מהפשטות שבחייו, מצניעותו.

היו שבאו והלכו, והיו שנשארו, הקדישו את חייהם לתרגול אי-ההאחזות – ויתרו על רכוש ומשפחה, על חברים ומעמד. אותם מחפשים  מסורים הפכו לנזירים בעצמם, תלמידים אוהבים של אג'אן צ'ה.

אחד הנזירים, שהיה אדוק בדרכו יותר מהשאר, ואהב את מורהו אהבה גדולה, הבחין במהלך השנים במשהו מוזר. אג'אן צ'ן תמיד שתה את התה שלו באותו הספל – ספל חמר עדין ופשוט, מושלם בכל פרטיו. להמשיך לקרוא