זהירות מהמרווח | mind the gap

האם ראיתם פעם אנימטור קלאסי בעבודתו? על שולחן האור הוא עורם דפים לבנים חלקים, מצייר על הראשון שבהם, מעביר אותו הלאה, מצייר על השני, בעודו מדפדף בין הראשון לשני, לראות את התנועה נוצרת. אחריו יבוא הדף השלישי, עליו יצייר האנימטור בעודו אוחז את השניים הקודמים. קדימה אחורה קדימה אחורה, כל הזמן בודק האם בין הציורים שלו נוצרת תנועה.

וכאן המהות. כל ציור בפני עצמו הוא רק ציור. התנועה לא מתקיימת באף אחד מהם, אלא ביניהם. רק בבין, במרווח, בחלל שבין ציור לציור, נוצרת התנועה. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מה שיש לי להציע | צ'ארלי קאופמן

זוהי גרסה מתורגמת מקוצרת וערוכה של הרצאה שערך צ'ארלי קאופמן על תסריטאות. היא עוסקת מעט מאוד בתסריטאות והרבה במה זה להיות בן-אדם, בחברה של ימינו, וביצירה. היו יותר דיבורים על תסריטאות ובכלל בהרצאה המקורית אותה ניתן לקרוא ולשמוע כאן.

תודה. אני מאוד שמח להיות כאן.

לפחות זה מה שאני מספר לעצמי. להמשיך לקרוא

על דטרמיניזם ורצון חופשי | ארווין שרדינגר

קטע זה מופיע כאפילוג של ספר קצר בשם "מה הם החיים" משנת 1944 שכתב ארווין שרדינגר, חתן פרס נובל לפיסיקה ואחד מאבות מכניקת הקוונטים. הספר מעמיק בבסיס הפיזיקלי לתופעת החיים והשפיע רבות על המחקר בתחום, כולל ביסוס תאורטי והשראה לגילוי מבנה ה-DNA. האפילוג תורגם מהמקור האנגלי.

אפילוג – על דטרמיניזם ורצון חופשי

כפרס על המאמץ הרציני שלקחתי על עצמי ללא מורא וללא משוא פנים לברר את הפן המדעי של בעיית החיים, אני מבקש להוסיף את נקודת מבטי, הסובייקטיבית כמתבקש וכהכרח, לגבי ההשלכות הפילוסופיות. להמשיך לקרוא

לשאול את השאלה הנכונה

מן הסודיות, המאפילה על כל העמוק והמשמעותי, צומחת השגיאה הטיפוסית שעל פיה כל המסתורי הוא חשוב והכרחי. (גיאורג זימל)

'אֱמוּנָה' – הְַמְצָאָה נָאָה 
אוֹמְרִים לִי אֲנָשִׁים –
אַך מִיקְרוֹסְקוֹפִּים עֲדִיפִים
בְּמִקְרִים קָשִׁים. (אמילי דיקנסון)

להמשיך לקרוא

הלב והעוגייה

נתקלתי לא מזמן בשירה של רחל "מנגד". השיר הידהד לי סיפור מתוך סיפור של הרבי נחמן על הלב והמעיין. דרך שניהם הייתה לי תחושה שאפשר למצוא מבט חולף מזווית העין על כמיהה, ויחד הם הובילו אותי לאחד המשלים של עוגיפצלת, יצור שכולו כמיהה אחת גדולה. הטקסט הצליח לסיים את עצמו דווקא בביקור אצל הקוסם מארץ עוץ, ספר שעוסק דווקא בכמיהה שאינה במקומה. להמשיך לקרוא

קערת האורז של הבודהה

מסופר על הבודהה שממש לפני שזכה להתעורר הוא זכה למשהו חשוב בהרבה – קערת אורז. הבודהה המסכן, שעזב את חיי הפאר בארמון וניסה יותר מדי ברצינות את דרך ההתנזרות, כמעט והרג את עצמו כאשר התעלף מרוב רעב ותשישות בזמן שרחץ בנהר. רק לאחר שהבין שזו לא הדרך והרשה לעצמו לאכול קערת אורז בחלב מתוק, ולא רק אגוז אחד ביום, היה לו את הכוח לשבת במדיטציה, להלחם נגד כל השדים והתעתועים, לשבור את הכלא של העצמי, ולהתעורר. להמשיך לקרוא

אוקיי

יש רגע, אחד האהובים עלי בתולדות הקולנוע, ממש לקראת הסוף של "שמש נצחית בראש צלול". ג'ואל וקלמנטיין כבר יודעים הכל, יודעים שהם כבר פעם אחת אהבו והתרגלו וסלדו ונפרדו, יודעים את הסוף עוד לפני שהייתה להם הזדמנות להתחיל. הם אומרים אוקיי. הם מחליטים לנסות.

(קישור, למי שרוצה להיזכר)

נדמה שזו הבחירה שלנו בחיים בני-החלוף שלנו: לדעת מההתחלה את הסוף, לדעת מההתחלה שיהיה סוף – ולהגיד "בסדר". להמשיך לקרוא